הריח שאחרי הגשם הראשון, ריח האבק שנשטף, ריח האדמה שסופגת מים, העננים האפורים, והרוח הקרירה בסוף היום...
ועכשיו, כשהוא כאן באופן רשמי, זה הזמן לפזר ולטמון זרעי בצלים ופרחים כדי שיפרחו במלוא עוצמתם באביב. מה כדאי לשתול בעציץ, אלו שילובים מומלצים, ואיך ניתן להאריך את זמן הפריחה?
הם פורחים בגלים מרהיבים, בשלל מינים וגוונים, בסוף החורף ובתחילת האביב. לא חייבים גינה גדולה, ניתן להטמין גם בעציצים במרפסת או בחוץ על אדן החלון, ולחכות בסבלנות. לפני שנתחיל, נעשה קצת סדר בין כל הסוגים של 'צמחי הבצל' (או בשמם הבוטני גיאופיטים) וזרעי הפרחים העונתיים.
צמחי הבצל
בתקופת היובש (קיץ) הצמחים נמצאים בתרדמה ומתעוררים, צומחים ופורחים בעונת הגשמים. בתום עונת הצמיחה נובלים ומתים כל חלקי הצמח שמעל פני האדמה, אברי האגירה נשארים באדמה ועם מחזור הגשמים הבא מתעוררים שוב.
ניתן למיין את הגיאופיטים לקבוצות לפי האיבר האוגר מזון:
1. בצלים: איברי האגירה וההתעבות הם העלים. בקבוצה זו נכללים נרקיס, צבעוני, יקינטון ושושן.
2. פקעות: אברי האגירה וההתעבות הם הגבעול ששינה צורתו והתעבה. בקבוצה זו נכללים סייפן, רקפת וכרכום.
3. קנה שורש: גבעול תת-קרקעי אופקי או מאונך. בקבוצה זו נכללים אירוס וקלה.
4. שורשים מעובים: אברים אוגרי מזון הנושאים בחלקם העליון גבעול תת-קרקעי קצר. הנוריות נכללות בקבוצה זו.
זרעי הפרחים החורפיים
הזרעים הם יחידות קיימא המסוגלים לשרוד תנאי סביבה קשים ביותר בזכות מבנם החסין והתרדמה בה הם שרויים. עם בוא עונת הגשמים, הם נובטים וצומחים במהירות. עם בוא עונת היובש, יוצרים הצמחים זרעים, מפזרים אותם ומתים.
ניתן לחלק את העונתיים החורפיים לשתי קבוצות עיקריות: צמחי בר חד שנתיים, המשווקים במשתלות לפי אזורי הגידול הטבעי שלהם בארץ, ובהם ניתן למצוא פרג, ציפורנית מצרית, תורמוס ההרים, דרדר כחול וקחוון החוף, וצמחי נוי חד שנתיים, שלא זקוקים לתנאים מיוחדים כדי לנבוט ובהם הטופח הריחני (אפונה ריחנית), כובע נזיר, סלסלי כסף, ציפורני חתול תרבותיות ועוד.
חומרים הדרושים
- עציצים מסוגים שונים: חרס, קרמיקה, אדניות עץ, סלסילות קש בגובה 15 ס"מ לפחות
- תערובת שתילה איכותית
- טוף גרוס דק
- דוקרן עם שנתות (dibber) או כף שתילה לפקעות
- דוקרן לזרעים
- "בצלים'" של פרחים
- זרעי פרחים עונתיים חורפיים
שלבי הכנת העציצים
1. נקו את העציצים.
2. אם אתם משתמשים בעציצי חרס או קרמיקה ישנים שיש בהם שאריות אדמה וצמחים, הניחו שכבה של טוף גס בתחתית העציץ. אם החלטתם לשתול בסלסילות קש או אדניות עץ, דאגו להניח ולהדק יריעת ניילון בחלק הפנימי (השתמשו במהדק סיכות) לפני הכנסת הטוף.
3. מקמו את העציצים במקום מואר עם שמש ישירה למספר שעות. שימו לב כי ישנם צמחים בודדים דוגמת הרקפת שזקוקים לתנאים של צל חלקי עד מלא, ללא שמש ישירה.
4. מלאו את העציצים בתערובת של 2/3 טוף גרוס דק ו-1/3 תערובת שתילה. הגיאופיטים אוהבים אדמה מנוקזת.
5. הטמנת "בצלים": יש לקרוא את ההוראות על גבי אריזת ה"בצלים": לכל סוג ומין ישנן דרישות שונות של עומק השתילה ומרווחי השתילה בין הפקעות. ישנם בצלים, דוגמת צבעונים שדורשים קירור במקרר מספר שבועות לפני הטמנתם בקרקע. ישנם בצלים, דוגמת כלניות ונוריות שיש להשרות במים לפני הטמנה.
- אני אוהבת ממליצה להכין כל עציץ עם בצלים מאותו מין. אפשר לגוון בצבעי הפריחה (למשל צבעוני אדום וצבעוני לבן) או להכין עציץ שכולו פורח בצבע אחד. אפשר גם לגוון בזנים שונים של אותו צמח (למשל, שילוב בין נרקיס ריחני לנרקיס חצוצרה). המראה שיתקבל הוא חזק, נקי ומרשים.
- אופציה נוספת היא להעשיר עציץ קיים עם צמחים רב שנתיים בבצלים עונתיים. במקרה זה ניתן להוסיף בצל אחד או מספר בצלים מאותו סוג. כך, תקבלו מראה עונתי ועשיר.
- כדי להאריך את זמן הפריחה של הגיאופיטים, רצוי לבחור מינים בעלי עונת פריחה ארוכה (דוגמת רקפת מצויה בר או כלנית מצויה) או לשתול בצלים במועדים שונים באותו עציץ. גם שימוש בזנים שונים של אותו הצמח (בדומה לדוגמה למעלה עם הנרקיסים) הפורחים במועדים שונים יאריכו את זמן הפריחה.
- כדי להטמין את הבצלים, חשוב להכין גומה בעומק הרצוי. שימוש בדוקרן עם שנתות יוכל להקל על העבודה.
- את הבצלים מטמינים כאשר השורש כלפי מטה. שימו לב בעיקר לאופן הטמנת הרקפות, הכלניות והנוריות.
- עם השתילה יש להשקות ולשמור על לחות הקרקע לאורך כל עונת הצימוח.
- חשוב להוסיף השקיות עזר בתקופות היובש בין הגשמים. ניתן להאריך את העונה הגשומה עד תחילת מאי באמצעות השקיות עזר. בתנאים אלה הצמחים יפתחו יותר עלים ויותר פרחים, אברי האגירה שלהם יהיו מלאים יותר והפריחה לשנה הבאה תובטח.
- מומלץ לקטום את הפרחים לאחר הפריחה בחלק מהמינים על מנת לעודד התפתחות של פרחים נוספים (דוגמת כלנית, נורית, רקפת ). במינים אחרים מומלץ לקטום את הפרחים כדי למנוע התפתחות פירות עם זרעים המנצלים אנרגיה על חשבון חומרי האגירה בבצל המיועדים לפריחה בשנה הבאה.
- לאחר הפריחה אין לגזום את העלים, שכן אלה ממשיכים להטמיע ולמלא את איבר האגירה לשנה הבאה. בעונת התרדמה כדאי להוציא את הבצלים, לנקות אותם מקרקע, לחטא (ניתן לרכוש חומרי חיטוי במחסני חקלאות) ולאחסן במקום יבש, מאוורר ומוצל. בהזדמנות זו כדאי לחלק את בצל האם מבצלי הבת.
6. זריעה: גם כאן, חשוב לקרוא את ההוראות על גבי האריזה לפני שזורעים. המינים השונים נבדלים ביניהם בעומק הזריעה ובמרווחי הזריעה ובדרישות האור.- את זרעי פרחי הבר אני ממליצה לזרוע בעציץ אחד, בעיקר את הפרגים, הצפורנית המצרית והקחוון. קשה מאד לזרוע את הזרעים הקטנטנים האלו במרווחים ולכן מומלץ לערבב את הזרעים עם כף של חול ים נקי לח ולפזר בעציץ.
- זרעים גדולים יותר, דוגמת התורמוס, הטופח וכובע הנזיר, קל יותר לזרוע בצורה מדויקת. השתמשו בדוקרן על מנת להקל על הזריעה ולהטמין את הזרעים בעומק הרצוי.
- העשירו עציצים עם צמחים רב שנתיים, בזרעי העונתיים או שיתלו אותם הזרעים בעציץ אחד.
שלכם, שושן